משנה תורה, הלכות גניבה ד׳:ב׳-ג׳

2 בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁנִּשְׁבַּע קֹדֶם שֶׁיִּשְׁלַח בַּפִּקָּדוֹן יָד. אֲבָל אִם שָׁלַח בּוֹ יָד וְטָעַן טַעֲנַת גַּנָּב וְנִשְׁבַּע וּבָאוּ עֵדִים פָּטוּר מִן הַכֶּפֶל שֶׁכֵּיוָן שֶׁשָּׁלַח יָד נִתְחַיֵּב בּוֹ וְקָנָהוּ:

3 וְכֵן הַטּוֹעֵן טַעֲנַת אֲבֵדָה בְּפִקָּדוֹן וְנִשְׁבַּע וְחָזַר וְטָעַן טַעֲנַת גַּנָּב וְנִשְׁבַּע וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ עֵדִים פָּטוּר מִן הַכֶּפֶל שֶׁכְּבָר יָצָא הַפִּקָּדוֹן מִידֵי הַבְּעָלִים מִשְּׁבוּעָה רִאשׁוֹנָה: